אין ספק שהכלים נהיים משוכללים , ושאנחנו כמורים צריכים להישאר מחוברים אל היכולת הטכנולוגית
אין לי ספק שהצורך הוא אבי ההשראה ושקבוצת ילדים יחד מחוברת למידע ללא מורה / הורה יכולה ללמוד המון
אבל אני חושבת גם שהתיווך שהמורה עושה הוא לא רק של ידע הוא של הרבה מעבר.
מסכימה עם סיוון שמדברת על החשיבות של דיאלוג אנושי... המודלינג שהמורה מציג בעצם התנהלותו. הצורה בה הוא מקשיב ומתייחס למגוון של דעות, יכולות וסוגי אישיות בסובלנות ופתיחות.
שאלה מעניינת שעלתה בעיני בסרט היתה, איך נלמד את הילדים במה להאמין???
האינטרנט יכול גם להיות מקום לדוגמות ודוקטורינות מסוכנות לגדול ללא שליטה ...
מה יהיו העקרונות / האמונות והתפיסות שהילדים ילמדו במרחב האינטרנטי?
שהכל מותר? שהכל ניתן לכתיבה מחדש?
לתכנות? לעריכה? שהמציאות מתקיימת תחת האצבעות שלהם?
וחשוב יותר....
אילו כלים יהיו לילדים אלה להבין מה עובר גבול מוסרי?
איך אפשר יהיה לפתח מוסר ללא אמפתיה?
איך אפשר לפתח אמפתיה ללא קשר אנושי ישיר שאינו סביב מסך?
הספר בעל זבוב עולה בזכרוני ואיתו המחשבה שילדים לפני הידע זקוקים למערכת ערכים שתנחה אותם.
דווקא בעולם של היום בו הורים עובדים הרבה יותר שעות ומבלים עם ילדיהם פחות תפקיד המורה גדל
הרי בבית הם במילא מבלים הרבה מול המסך.
אולי אני רומנטיקנית אבל אני מרגישה שהנוכחות הפיזית של המורה אולי נדרשת יותר בעידן הטכנולוגי
במיוחד כי עדיין לא השתכנעתי לצערי שטבע האדם הוא "טוב" הטבע הוא טבע ויש בו טוב ורע השאלה היא מי מכתיב את הפרמטרים של טוב מול רע...
השאלה היא בהחלט מה הנושאים שחשוב ללמוד?
איך ללמד להבחין כשמידע מנסה לתמרן , לשכנע, איך לחשוב באופן עצמאי ומיטיב עם הסביבה? היבט זה יכול והלוואי ןיעבור שינוי מהיסוד...
ענת, משהו בטקסט שלך זרק אותי למקומות שונים:
השבמחקמה בין אמפטיה לסימפטיה? https://www.youtube.com/watch?v=1Evwgu369Jw
איך לגדל ילדים יצירתיים? http://www.haaretz.co.il/blogs/yaelkatzeer/1.2855480