יום שבת, 5 במרץ 2016

מבנה הסמכות הדיגיטלית - חלק ב'

השאלה שהעסיקה אותי לאורך היחידה על סמך הסרטון של חלק א' ועל סמך הרצאתו של ד''ר סגל האם טכנולוגיה נותנת לנו את הכלים להפוך את המידע לידע ואם כן, אז אולי אין צורך יותר במורים???
ברגע שהעלתי פוסט לפייסבוק שלי התחילו לזרום  תגובות מאנשים שונים שרובם בכלל לא קשורים להוראה. תחילה לא עניתי וראיתי שתוך דקות ספורות התפתח ויכוח סביב הנושא והמשתתפים הביאו דוגמאות, הוכחות וכדומה.
הגיל של האנשים שהשתתפו בדיון נע בין 30 ל-50. רובם הסתמכו על המתרחש בבית ספר עם הילדים שלהם, אבל חלקם גם השתמשו בנסיון שלהם באוניברסיטה.
התשובות שקיבלתי היו מאוד עניניות ואיכותיות. לכל תשובה היה עומק והסבר מדוע בן אדם חושב כך ולא אחרת.  לשמחתי לא היה ויכוח האם צריך מורה או לא בימינו, כולם ישר הסכימו שכן, הדיון הסוער התמקד בשתי נקודות:
1. האם למידה מקוונת יכולה להחליף את הישיבה בכיתה
2. האם טכנולוגיה אכן נותנת לנו את הכלים להפוך את המידע לידע.
אחרי כל הדיונים לכאן ולכאן הגיעו המסכנות ש"ניצחו" לדעתי:
1. יש הרבה אנשים שזקוקים להרצאה פרונטלית בגלל שכך הם קולטים את המידע הרבה יותר טוב ובית ספר נותן מסגרת לימודית. לא כולם מסוגלים ללמוד לבד.
2.המידע אכן מציף אותנו, אבל יש המון מידע חסר ומוטעה.
3. טכנולוגיה הופכת מידע לידע כאשר למחפש יש כבר כלים ללמידה ולחקר עצמאי.
4. העודף מידע ברשת גם כן בעיה.
ובשביל כל אלה צריך את המורה.
 

תגובה 1:

  1. רחל, איזה ניסוי מוצלח!
    למדתי ממנו כמה דברים: 1. לפעמים כדאי לחכות ולא להתערב ולתת לדיון להתפתח מעצמו. (ממחשבותיה של מנחה)
    2. שונות. המסקנות שחבריך הגיעו אליהם מחזקים את עובדת היותינו שונים זה מזה. נדמה לי שהבנה זו היא מיומנות חשובה שעל מערכת החינוך והמורה לחזק לעצמו. כל תלמיד שונה מזה שיושב לידו. עלינו לנסות לתת מענים שונים ומגוונים לצרכי למידה שונים ומגוונים של התלמידים.

    השבמחק