אז אחרי צפייה בסרטון אין לי חידוש לכל מה שכתבתן כאן.
זה כמו כל דבר בחיים... הכל במידה!
אני מלמדת רק בבי"ס יסודי בבוקר, ואחה"צ אני מלמדת בנות חטיבה ותיכון אבל זה במתכונת של שיעורי מחול אז המדיה פחות נכנסת באופן ממש פעיל לסטודיו, פרט לזה שבכל סוף שיעור הבנות דואגות להצטלם לצלם את התרגילים או הקומבינציות להעלות לקבוצת הווטסאפ ולהפיץ בפייסבוק ובסנאפצאט.
ישבתי לשוחח איתן בין השיעורים ונחרדתי לגלות דבר שלא חשבתי עליו. ( לא יודעת איך לא העלתי את זה בדעתי...) בסוף כל שיעור בביה"ס התלמידים יוצאים להפסקה...עם הטלפון. הם לא מדברים כמעט אחד עם השני. נכון הם פיזית יושבים אחד ליד השני ואולי אפילו יש ביניהם תקשורת, אבל כל אחד בודק מה התחדש אצלו בפיד, מי כתב לו בווטסאפ, איזה הודעות הוא קיבל בזמן השיעור וכו' וכו'..
הייתי די בהלם. חשבתי לעצמי שהם מפסידים את כל הילדות, הנערות, ההתרגשות כשהם תקועים מול המסך האינסופי הזה.
מאותו רגע השתנתה דעתי ואני חושבת שצריך להיות חוק כזה שאסור להיות עם פלפונים בביס'. עד סוף כיתה יב'. יש מחשבים בביס'. כל הידע הטכנולוגי הזה יכול לשמש אותם בבית. זה לא שווה את זה, גם אם מכניסים למערכת החינוך ( שלא מתאימה ל121 אבל זה כבר נושא אחר ארוך ומורכב לדיון ) את כל הטכנולוגיה שבעולם, שימוש בqr code הפעלות דיגיטליות, מצגות וסרטים שיהיה להם עניין, עדיין הם לא לומדים למצוא עניין אחד בשני בתקשורת אישית פשוטה. הם לא יודעים מה זה שיעמום וכמה יצירתיות ודברים נפלאים יוצאים כשאנחנו מחפשים מה לעשות.
בכל אופן, הרכבת כבר נוסעת ולא נראה לי שהיא מתכוונת לעצור או שמישהו רוצה לרדת. וחבל.
אגב, בין הבנות בשיחה יש לי שתי תלמידות דתיות שסיפרו שבשבת אין להן טלפונים והן ממש נפגשות עם חברות, קובעות לפני, יושבות ביחד בלי כל המדיה.
הבנות האחרות היו בשוק.
זה כמו כל דבר בחיים... הכל במידה!
אני מלמדת רק בבי"ס יסודי בבוקר, ואחה"צ אני מלמדת בנות חטיבה ותיכון אבל זה במתכונת של שיעורי מחול אז המדיה פחות נכנסת באופן ממש פעיל לסטודיו, פרט לזה שבכל סוף שיעור הבנות דואגות להצטלם לצלם את התרגילים או הקומבינציות להעלות לקבוצת הווטסאפ ולהפיץ בפייסבוק ובסנאפצאט.
ישבתי לשוחח איתן בין השיעורים ונחרדתי לגלות דבר שלא חשבתי עליו. ( לא יודעת איך לא העלתי את זה בדעתי...) בסוף כל שיעור בביה"ס התלמידים יוצאים להפסקה...עם הטלפון. הם לא מדברים כמעט אחד עם השני. נכון הם פיזית יושבים אחד ליד השני ואולי אפילו יש ביניהם תקשורת, אבל כל אחד בודק מה התחדש אצלו בפיד, מי כתב לו בווטסאפ, איזה הודעות הוא קיבל בזמן השיעור וכו' וכו'..
הייתי די בהלם. חשבתי לעצמי שהם מפסידים את כל הילדות, הנערות, ההתרגשות כשהם תקועים מול המסך האינסופי הזה.
מאותו רגע השתנתה דעתי ואני חושבת שצריך להיות חוק כזה שאסור להיות עם פלפונים בביס'. עד סוף כיתה יב'. יש מחשבים בביס'. כל הידע הטכנולוגי הזה יכול לשמש אותם בבית. זה לא שווה את זה, גם אם מכניסים למערכת החינוך ( שלא מתאימה ל121 אבל זה כבר נושא אחר ארוך ומורכב לדיון ) את כל הטכנולוגיה שבעולם, שימוש בqr code הפעלות דיגיטליות, מצגות וסרטים שיהיה להם עניין, עדיין הם לא לומדים למצוא עניין אחד בשני בתקשורת אישית פשוטה. הם לא יודעים מה זה שיעמום וכמה יצירתיות ודברים נפלאים יוצאים כשאנחנו מחפשים מה לעשות.
בכל אופן, הרכבת כבר נוסעת ולא נראה לי שהיא מתכוונת לעצור או שמישהו רוצה לרדת. וחבל.
אגב, בין הבנות בשיחה יש לי שתי תלמידות דתיות שסיפרו שבשבת אין להן טלפונים והן ממש נפגשות עם חברות, קובעות לפני, יושבות ביחד בלי כל המדיה.
הבנות האחרות היו בשוק.
לי, התחלת את הפוסט באמירה 'הכל במידה' וסיימת ב 'חוק שאסור פלאפונים בבי"ס'. הייתי שמחה לחזור להכל במידה.
השבמחקהשבוע חלה תקלה במערכת השמע בכיתה בה אני מלמדת. לא היה צליל לסרטונים. אני מניחה שכולנו נסכים שלא ניתן ללמד יצירות מחול בלי לשמוע אותן... בנסיון לפתור במהירות את הבעיה יצרתי qr קוד לוידיאו מיוטיוב, הצגתי אותו על הלוח. התלמידות סרקו את הקוד וכך יכלו לצפות ביצירה באמצעות הטלפונים. כלומר, ללא עזרת הטלפון כנראה שלא הייתי יכולה לקיים את השיעור, או שהייתי צריכה לשיר (קצת בעייתי במקרה של אחה"צ של פאון).