שיוון.
הראיון היה מאוד מעניין, ורק היווה קצה חוט להמון נושאים מעניינים במחול הפוליטי. אותי תפס משפט אחד שנאמר בהתחלה, שהוא היה בעצם נקודת המוצא של המחקר של ד"ר מילס.
רעיון השיויון- "אם את בוחרת להביע עצמך דרך הגוף, דרך המחול, את שוות ערך למי שבחר ללכת ולעשות נאום פוליטי." משפט מרחיק לכת בתור התחלה ומעלה בי את השאלה האם באמת דרך המחול הפוליטי או בכלל האומנות שווה לדרך המילים הפוליטיות. זה בעצם שאלת המחקר שלה, והיא לקחה אותו לכיוונים שהציגה. אני הייתי מביאה את המשפט הזה לתלמידות שלי ושואלת אותן לדעתן בנושא.
בתור תלמידות תיכון אני חושבת ששאלה זו תפתח להם איזה מחשבה בנושא מה הגוף שלי אומר שאני רוקדת או יותר נכון מה הוא מסוגל להגיד ואולי עדיין לא אמרתי.. ובכלל האם בכלל יש מקום לפוליטיקה באומנות? ומחול ספציפית? האם יצירת מחול יכולה להשתוות לנאום בהפגנה?
ואם יוצרים יצירה פוליטית, אז מה באמת המקום שלה? אם בכלל? והאם יש לכך השפעה? והתשובה היא מחקר שלם אותה בין השאר ד"ר מילס חוקרת, והיא הזכירה מעשים פוליטים ומחולים שעשתה למשל איזודרה דנקן שהייתה פורצת גבולות, ולמי שכן מכיר את ההיסטוריה שלה היא כן תזכר לו כסוג של פוליטקאית. אני חשה שלפעמים אמנים יוצרים יצירות פוליטיות מובהקות שלא בהכרח עשו המון רעש ולפעמים לא מתכוונים להיות פוליטים במיוחד אבל לא ישכחו את היצירות האלו. למשל הייתי מעלה לדיון את לאבאן שאולי לא התכוון להזדהות עם המפלגה הנאצית אבל כן עסק בכוריאוגרפיה למען המפלגה הנאצית, והיום אף אחד לא ישכח זאת (למרות שידוע שבסוף הוא נמלט מגרמניה כמתנגד משטר). מרתה גראם למשל שסירבה להגיע לאולימפיאדה ב 1936 בגרמניה, לא את כל היצירות שלה זוכרים אבל את החרם הזה זוכרים..
ועוד ועוד.. וגם בארץ בימינו לא חסרים..
הראיון היה מאוד מעניין, ורק היווה קצה חוט להמון נושאים מעניינים במחול הפוליטי. אותי תפס משפט אחד שנאמר בהתחלה, שהוא היה בעצם נקודת המוצא של המחקר של ד"ר מילס.
רעיון השיויון- "אם את בוחרת להביע עצמך דרך הגוף, דרך המחול, את שוות ערך למי שבחר ללכת ולעשות נאום פוליטי." משפט מרחיק לכת בתור התחלה ומעלה בי את השאלה האם באמת דרך המחול הפוליטי או בכלל האומנות שווה לדרך המילים הפוליטיות. זה בעצם שאלת המחקר שלה, והיא לקחה אותו לכיוונים שהציגה. אני הייתי מביאה את המשפט הזה לתלמידות שלי ושואלת אותן לדעתן בנושא.
בתור תלמידות תיכון אני חושבת ששאלה זו תפתח להם איזה מחשבה בנושא מה הגוף שלי אומר שאני רוקדת או יותר נכון מה הוא מסוגל להגיד ואולי עדיין לא אמרתי.. ובכלל האם בכלל יש מקום לפוליטיקה באומנות? ומחול ספציפית? האם יצירת מחול יכולה להשתוות לנאום בהפגנה?
ואם יוצרים יצירה פוליטית, אז מה באמת המקום שלה? אם בכלל? והאם יש לכך השפעה? והתשובה היא מחקר שלם אותה בין השאר ד"ר מילס חוקרת, והיא הזכירה מעשים פוליטים ומחולים שעשתה למשל איזודרה דנקן שהייתה פורצת גבולות, ולמי שכן מכיר את ההיסטוריה שלה היא כן תזכר לו כסוג של פוליטקאית. אני חשה שלפעמים אמנים יוצרים יצירות פוליטיות מובהקות שלא בהכרח עשו המון רעש ולפעמים לא מתכוונים להיות פוליטים במיוחד אבל לא ישכחו את היצירות האלו. למשל הייתי מעלה לדיון את לאבאן שאולי לא התכוון להזדהות עם המפלגה הנאצית אבל כן עסק בכוריאוגרפיה למען המפלגה הנאצית, והיום אף אחד לא ישכח זאת (למרות שידוע שבסוף הוא נמלט מגרמניה כמתנגד משטר). מרתה גראם למשל שסירבה להגיע לאולימפיאדה ב 1936 בגרמניה, לא את כל היצירות שלה זוכרים אבל את החרם הזה זוכרים..
ועוד ועוד.. וגם בארץ בימינו לא חסרים..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה