הקשבתי לשיחה וזה היה מרתק. המעבר הזה בציר הזמן וההתייחסות לפוליטיקה מכל מיני זוויות.
אני התחברתי בעיקר לנושא של דיכוי כורי הפחם בדרום אפריקה והנשים באפריקה.
לצערי, הנושא קיים גם היום. בעולם ה"מודרני" ה"נאור" שאנחנו חיים בו. בעולם, במדינה. בכיתה.
לבנות הגעתי עם הנושא הזה קצת לפני פרסום המשימה הזו. נושא מופע סוף השנה אצלנו בסטודיו הוא צבעים. לאחר בחירת הנושא הגעתי לבנות הלהקה הבוגרת ( תיכוניסטיות ) וישבנו יחד בנסיון לחפש איך אנחנו מתחברות לצבעים. הרבה רעיונות עפו באויר, אבל הרעיון שנתפס היה גזענות. התחילה שיחה ערה על המצב בארץ ובעולם בנושא. הנושאים הפוליטים הבוערים בנושא עלו על הפרק אחד אחרי השני. מאברה מנגסטה עד למחאת האתיופים, מעידן רייכל עד ברק אובמה.זה עורר הרבה שדים בסטודיו. אז הבנתי שיש לנו קצה חוט להתחיל להתעסק בקונפליקט.
שלחתי את הבנות לעשות "שיעורי בית" והן חזרו עם חומרים תנועתיים, מוזיקליים והרבה רצון להעמיק בנושא. אנחנו בתחילתו של התהליך. והן שותפות מלאות ליצירה.
כשדיברנו על הנושא בסטודיו תמיד ניסיתי לתת את הצד השני ( גם אם הוא לא הצד הצודק בעיני ) ולשמור את דעותיי לעצמי כדי לא להיות גורם משפיע. אבל פה אני יכולה להוסיף שלצערי האנושות לא השתנתה הרבה בנושא. יש לנו עוד דרך ארוכה.
מאוד נהננו להתעסק בחומרים המוזיקלים של עידו רייכל והפרוייקט. אף על פי שהתוכן לא מדבר על הקונפליט, הוא בעצם שם אותם כשווים על המפה וזה מבחינתנו היה תוצר חיובי. אבל זה לא העביר את המסר.
לבסוף בחרנו ליצור על השיר של שלמה גרוניך ומקהלת שבא שמעביר בי צמרמורת בכל פעם מחדש. כשהדמויות שבחרנו להציג מקבלות נפח בסטודיו ועוברות מסע כל אחת בדרכה. מחפשות לזה סוף אחר. יותר טוב מהקיים.
אני התחברתי בעיקר לנושא של דיכוי כורי הפחם בדרום אפריקה והנשים באפריקה.
לצערי, הנושא קיים גם היום. בעולם ה"מודרני" ה"נאור" שאנחנו חיים בו. בעולם, במדינה. בכיתה.
לבנות הגעתי עם הנושא הזה קצת לפני פרסום המשימה הזו. נושא מופע סוף השנה אצלנו בסטודיו הוא צבעים. לאחר בחירת הנושא הגעתי לבנות הלהקה הבוגרת ( תיכוניסטיות ) וישבנו יחד בנסיון לחפש איך אנחנו מתחברות לצבעים. הרבה רעיונות עפו באויר, אבל הרעיון שנתפס היה גזענות. התחילה שיחה ערה על המצב בארץ ובעולם בנושא. הנושאים הפוליטים הבוערים בנושא עלו על הפרק אחד אחרי השני. מאברה מנגסטה עד למחאת האתיופים, מעידן רייכל עד ברק אובמה.זה עורר הרבה שדים בסטודיו. אז הבנתי שיש לנו קצה חוט להתחיל להתעסק בקונפליקט.
שלחתי את הבנות לעשות "שיעורי בית" והן חזרו עם חומרים תנועתיים, מוזיקליים והרבה רצון להעמיק בנושא. אנחנו בתחילתו של התהליך. והן שותפות מלאות ליצירה.
כשדיברנו על הנושא בסטודיו תמיד ניסיתי לתת את הצד השני ( גם אם הוא לא הצד הצודק בעיני ) ולשמור את דעותיי לעצמי כדי לא להיות גורם משפיע. אבל פה אני יכולה להוסיף שלצערי האנושות לא השתנתה הרבה בנושא. יש לנו עוד דרך ארוכה.
מאוד נהננו להתעסק בחומרים המוזיקלים של עידו רייכל והפרוייקט. אף על פי שהתוכן לא מדבר על הקונפליט, הוא בעצם שם אותם כשווים על המפה וזה מבחינתנו היה תוצר חיובי. אבל זה לא העביר את המסר.
לבסוף בחרנו ליצור על השיר של שלמה גרוניך ומקהלת שבא שמעביר בי צמרמורת בכל פעם מחדש. כשהדמויות שבחרנו להציג מקבלות נפח בסטודיו ועוברות מסע כל אחת בדרכה. מחפשות לזה סוף אחר. יותר טוב מהקיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה