שלום לכולם,
אז אני כנראה האחרונה שכותבת עוד על הנושא הקודם..
האמת שניסיתי המון לחשוב מה מעניין אותי בכל הנושא הזה של פוליטיקה ומחול וקראתי דברים מעניינים וכולכם העליתם פה סוגיות מעניינות..
אין ספק שחלק מעולם המחול והאומנות בכלל היא היכולת להביע את האג'נדות שלך, ולהביע את דעותיך. מעניין לראות איזה תהליך המחול עבר בנושא זה, אם למשל היצירה "השולחן הירוק" הייתה אז חידוש גדול בעניין הכנסת הפוליטיקה לבמה, היום היוצרים הרבה יותר פרובוקטיביים, חשופים, נועזים, בועטים, שזה כמובן חלק גדול מהמחול העכשווי. ובין המחשבות על הנושא, קריאת הבלוג וקריאת מאמרים אחרים, ותוך כדי ימים מתוחים אלו, נוצר בי איזשהו געגוע למחול פשוט, לאומנות פשוטה יותר. אפשר לקרוא לזה אומנות יותר קלאסית אבל זו לאו דווקא הכוונה שלי. מחול שהוא פוליטי מראש תהיה יצירה בעלת דעה חזקה, בעלות אמירה חזקה ולוחמנית, בעוד שאני מרגישה רצון לעיסוק ברגשות פשוטים ונושאים אנושיים אוניברסליים. בימים אלו שאני פוחדת להסתובב ברחוב, פוחדת לנסוע בכביש מחשש לזריקת אבנים ויריות מצד שכני, ומצד יכולה להיות באינטרקציה איתם בקניון, בסופר, ברכבת, בקיצור הכל מאוד מורכב... אז יש לי איזה רצון ללכת לראות יצירת מחול פשוטה ולא להתעסק בפוליטיקה ובסוגיות מורכבות וקשות ביצירה שאני רואה. זה מזכיר לי משהו מההיסטוריה - בגטו ורשה בזמן מלחמת העולם השנייה, בעוד שכולנו יודעים מה היו התנאים בגטו היה גם תאטרון בגטו שהוצגו שם לפעמים הצגות, ומופעי בלט והיו כאלה אנשים שהרשו לעצמם ללכת מידי פעם הצגה ושעה אחד להרגיש נורמאלי, ואז יוצאים החוצה מהתאטרון וחוזרים לחיים האמיתיים שממש לא נורמאלים, אבל שעה אחת היה להם את העונג להרגיש כנורמאלי ולא חיים את המציאות המטורפת הזו..
שלא ישתמע מדברי שאני משווה בין הסיטואציות, ממש לא... אבל כן מזדהה עם המסר שאנו כל כך במילא עסוקים בפוליטיקה ובסוגיות קשות ובא לי להסתכל על מחול ועל רגשות אוניברסליים פשוטים..
ימים שקטים שיהיה
אז אני כנראה האחרונה שכותבת עוד על הנושא הקודם..
האמת שניסיתי המון לחשוב מה מעניין אותי בכל הנושא הזה של פוליטיקה ומחול וקראתי דברים מעניינים וכולכם העליתם פה סוגיות מעניינות..
אין ספק שחלק מעולם המחול והאומנות בכלל היא היכולת להביע את האג'נדות שלך, ולהביע את דעותיך. מעניין לראות איזה תהליך המחול עבר בנושא זה, אם למשל היצירה "השולחן הירוק" הייתה אז חידוש גדול בעניין הכנסת הפוליטיקה לבמה, היום היוצרים הרבה יותר פרובוקטיביים, חשופים, נועזים, בועטים, שזה כמובן חלק גדול מהמחול העכשווי. ובין המחשבות על הנושא, קריאת הבלוג וקריאת מאמרים אחרים, ותוך כדי ימים מתוחים אלו, נוצר בי איזשהו געגוע למחול פשוט, לאומנות פשוטה יותר. אפשר לקרוא לזה אומנות יותר קלאסית אבל זו לאו דווקא הכוונה שלי. מחול שהוא פוליטי מראש תהיה יצירה בעלת דעה חזקה, בעלות אמירה חזקה ולוחמנית, בעוד שאני מרגישה רצון לעיסוק ברגשות פשוטים ונושאים אנושיים אוניברסליים. בימים אלו שאני פוחדת להסתובב ברחוב, פוחדת לנסוע בכביש מחשש לזריקת אבנים ויריות מצד שכני, ומצד יכולה להיות באינטרקציה איתם בקניון, בסופר, ברכבת, בקיצור הכל מאוד מורכב... אז יש לי איזה רצון ללכת לראות יצירת מחול פשוטה ולא להתעסק בפוליטיקה ובסוגיות מורכבות וקשות ביצירה שאני רואה. זה מזכיר לי משהו מההיסטוריה - בגטו ורשה בזמן מלחמת העולם השנייה, בעוד שכולנו יודעים מה היו התנאים בגטו היה גם תאטרון בגטו שהוצגו שם לפעמים הצגות, ומופעי בלט והיו כאלה אנשים שהרשו לעצמם ללכת מידי פעם הצגה ושעה אחד להרגיש נורמאלי, ואז יוצאים החוצה מהתאטרון וחוזרים לחיים האמיתיים שממש לא נורמאלים, אבל שעה אחת היה להם את העונג להרגיש כנורמאלי ולא חיים את המציאות המטורפת הזו..
שלא ישתמע מדברי שאני משווה בין הסיטואציות, ממש לא... אבל כן מזדהה עם המסר שאנו כל כך במילא עסוקים בפוליטיקה ובסוגיות קשות ובא לי להסתכל על מחול ועל רגשות אוניברסליים פשוטים..
ימים שקטים שיהיה
שירה, מעניין אותי למה את מתכוונת כשאת כותבת הופעת מחול פשוטה. האם את יכולה לתת דוגמא ליצירה או ז'אנר, או יוצר?
השבמחקעכשיו רק ראיתי את התגובה שלך.. האמת שאני לא בטוחה למה התכוונתי אבל נראה לי שהכיוון הוא פחות למחול עכשווי בועט, משהו יותר לכיוון הקלאסי אני חושבת
השבמחקעכשיו רק ראיתי את התגובה שלך.. האמת שאני לא בטוחה למה התכוונתי אבל נראה לי שהכיוון הוא פחות למחול עכשווי בועט, משהו יותר לכיוון הקלאסי אני חושבת
השבמחק