הצפייה בהרצאה המצוינת של ד"ר דנה מילס, כשברקע הרצאותו של ד"ר ניר מיכאלי, חידדו מאוד מדוע וכיצד מחול יכול להיות כלי פוליטי. מחול מאפשר כניסה לשיח הציבורי-פוליטי גם לאינדיווידואלים אשר הם לא פוליטיקאים, כמו גם כניסה לשיח הפוליטי דרך דרכי ביטוי אלטרנטיביות, לאו דווקא דרך השפה המילולית. כמו כן, קיימת היכולת של המחול לדמיין מציאות אחרת ולתאר מציאות קיימת, כלומר, לשמש מראה של המצב הקיים ולהראות אותו לחברה. אלו הם נושאים אשר חשוב לחדד גם לתלמידים שלנו, במיוחד לתלמידי המחול אשר מבינים פחות את חשיבות המחול המודרני ומבקשים לראות מחול מסחרי (שכמובן גם לו יש מקום בעולם שלנו, פשוט שונה) בשיעורים.
כפי שהוזכר כבר במספר פוסטים מתחילת ההשתלמות, ה"שולחן הירוק" היא יצירה ברורה ומעניינת ולכן אידאלית על מנת לעלות את הנושא של מחול ככלי לכניסה לשיח הציבורי. ניתן לראות בבירור מוחלט איך הכוריאוגרף קורט יוס מביע דיעה אישית פוליטית מבלי לומר מילה. בעיניי זו יצירה מצוינת אשר דרכה ניתן לבחון את המקום של אמנות המחול ככלי להבעת עמדה.
כהמשך לבחינת הנושא הייתי מציגה את יצירת הסולו "דש" של אכרם קאן. היצירה הזו מתוארת כיצירתו האישית ביותר של קאן, אך היא מלאה בדיונים פוליטים. קאן הוא כוריאוגרף אנגלי-בנגלדשי וביצירה זו הוא מתאר ביקור שלו בבנגלדש ואת יחסיו הטעונים עם אביו המתגורר שם.
במהלך הביקור מספר קאן סיפורים מין המהפכה הבנגלית אשר התרחשה בשנת 1971 לאחייניתו הקטנה ונכנס לויכוח עם משפחתו מכיוון שהסיפורים קשים מדי לילדה. כבר כאן קיים דיון חינוכי מבחינת מה נכון לספר לילדה לגבי המציאות בה היא חיה, וכיצד.
דרך היחסים שלו עם אביו ואחייניתו יוצא קאן לתמונות העוסקות במהפכה אשר גרמה למוות, לאיבוד בתים ולאיבוד שפה (המהפכה הייתה בעקבות בחירת שפה לעם הבנגלי). מתוארים סיפורים על טבח זקן אשר נלכד ונאלץ לבשל לאויביו ארוחות ברוב ימיו. כאשר ניצחו במהפכה בני עמו, לכדו את הטבח וחתכו את סוליות כפות רגליו על שהאכיל את מי שהיו אמורים להיות אויביו. כך היצירה בוחנת נושאים של נאמנות לעמך ואת נאמנות עמך אליך. מסופרים גם סיפורים אחרים מין המהפכה אשר הופכים אוניברסלים ורלוונטים לכל מהפכה.
ניתן לצפות בראיון על היצירה (ממליצה לראות מדקה 10 אם אתם קצרים בזמן)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה