שלום כולם,
האם יש קונפליקט בין חינוך, מחול, פוליטיקה וערכים?
האם חינוך צריך להיות פוליטי? ואיפה זה פוגש אותי בהוראת המחול?
בשאלות האלו אני רוצה להתעסק...
המחול, המודרני, העכשווי בעיקר, זה המשקף מציאות ומנסה להביא השקפות עולם, חזון וביקורת, נוגע באופן מובהק בפוליטיקה. פוליטיקה, לדעתי, אינה רק שמאל או ימין, וסוגיות פוליטיות מובהקות, אלא כל ערך שיש לנו עמדה לגביו ואינו מוסרי, חד משמעי.
אני כמורה, לא יכולה להימנע (ולא תמיד מעוניינת) מלעסוק בפוליטיקה כלל, כיוון שהעיסוק במחול, המייצג תקופה, מביא אותנו לדון בהיבטים חברתיים שמהם צמח המחול, המחול כראי חברתי. ככל שהתקופה רחוקה מאיתנו בשנים, קל יותר להתבונן, להשוות ולחוות דעה. עם הקרבה בשנים, הקונפליקט גדל ואנו שואלים שאלות שהמענה אליהן אינו ברור ומובהק.
בשיעור תולדות המחול, שבו אנחנו לומדות את הבלט "ג'יזל" מהתקופה הרומנטית הראשונה, דימוי האישה, הנשגבת ושאינה ניתנת להשגה מעורר את החשיבה הביקורתית אצל התלמידות ומתעורר דיון ער, שנוגע להן ביום יום. תפיסת האהבה הרומנטית, מעמד האישה, דימויי גוף ושיוויון האישה, אז וכמובן היום.
ומשם הדיון ממשיך ומעמיק אל המשמעויות הפיסיות שהתפיסה הזו הובילה- הריקוד על נעלי הפויינט שמעניקות תחושת ריחוף (והריקוד בהן לווה בכאבים), הרזון שדורש הבלט הקלאסי (והעידן המודרני בכלל, עקב דימויים תקשורתיים)...
וכשאנחנו ממריאות אנחנו שואלות את עצמנו מה יותר חשוב במחול? אמירה, ביקורת, הבעה או אסטטיקה, טכניקה, הרמוניה? מה האיזון בין השניים? באיזה מחיר?
והקונפליקט שלי כמורה- עד כמה להביע את דעתי? אם בכלל? כשאני רואה נערות שאינן שלמות עם גופן וסובלות מבטחון עצמי ירוד? כשלדעתי הן "סובלות" מגישות שוביניסטיות מגבילות שהושרשו בהן על ידי החברה? זו דעתי, אבל עד כמה אני יכולה להטיף לה? הרי אני רוצה לעורר בהן חשיבה ביקורתית, עצמאית שעשוייה להיות שונה משלי וגם לה יש מקום...
מצורף קישור לשיר של המשוררת ויסלבה שימבורסקה- "ילדי התקופה"
http://hujips.blogspot.co.il/2011/11/blog-post_17.html
האם יש קונפליקט בין חינוך, מחול, פוליטיקה וערכים?
האם חינוך צריך להיות פוליטי? ואיפה זה פוגש אותי בהוראת המחול?
בשאלות האלו אני רוצה להתעסק...
המחול, המודרני, העכשווי בעיקר, זה המשקף מציאות ומנסה להביא השקפות עולם, חזון וביקורת, נוגע באופן מובהק בפוליטיקה. פוליטיקה, לדעתי, אינה רק שמאל או ימין, וסוגיות פוליטיות מובהקות, אלא כל ערך שיש לנו עמדה לגביו ואינו מוסרי, חד משמעי.
אני כמורה, לא יכולה להימנע (ולא תמיד מעוניינת) מלעסוק בפוליטיקה כלל, כיוון שהעיסוק במחול, המייצג תקופה, מביא אותנו לדון בהיבטים חברתיים שמהם צמח המחול, המחול כראי חברתי. ככל שהתקופה רחוקה מאיתנו בשנים, קל יותר להתבונן, להשוות ולחוות דעה. עם הקרבה בשנים, הקונפליקט גדל ואנו שואלים שאלות שהמענה אליהן אינו ברור ומובהק.
בשיעור תולדות המחול, שבו אנחנו לומדות את הבלט "ג'יזל" מהתקופה הרומנטית הראשונה, דימוי האישה, הנשגבת ושאינה ניתנת להשגה מעורר את החשיבה הביקורתית אצל התלמידות ומתעורר דיון ער, שנוגע להן ביום יום. תפיסת האהבה הרומנטית, מעמד האישה, דימויי גוף ושיוויון האישה, אז וכמובן היום.
ומשם הדיון ממשיך ומעמיק אל המשמעויות הפיסיות שהתפיסה הזו הובילה- הריקוד על נעלי הפויינט שמעניקות תחושת ריחוף (והריקוד בהן לווה בכאבים), הרזון שדורש הבלט הקלאסי (והעידן המודרני בכלל, עקב דימויים תקשורתיים)...
וכשאנחנו ממריאות אנחנו שואלות את עצמנו מה יותר חשוב במחול? אמירה, ביקורת, הבעה או אסטטיקה, טכניקה, הרמוניה? מה האיזון בין השניים? באיזה מחיר?
והקונפליקט שלי כמורה- עד כמה להביע את דעתי? אם בכלל? כשאני רואה נערות שאינן שלמות עם גופן וסובלות מבטחון עצמי ירוד? כשלדעתי הן "סובלות" מגישות שוביניסטיות מגבילות שהושרשו בהן על ידי החברה? זו דעתי, אבל עד כמה אני יכולה להטיף לה? הרי אני רוצה לעורר בהן חשיבה ביקורתית, עצמאית שעשוייה להיות שונה משלי וגם לה יש מקום...
מצורף קישור לשיר של המשוררת ויסלבה שימבורסקה- "ילדי התקופה"
http://hujips.blogspot.co.il/2011/11/blog-post_17.html
לימור, הפוסט מרתק. השיר של שימבורסקה מתחבר לי ישר עם השולחן הירוק... ההתלבטות שלך מעמיקה ומעניינת. אני חושבת שבנוגע לשאלה מה המקום שלנו כמורות הבעת דעתנו הייתי עונה שלנו יש הזדמנות להציע לתלמידות מגוון נקודות מבט באמצעות יצירות מחול ויוצרים שלהם עולם מלא ודעות מגוונות. לפעמים דרך האמנות ניתן לבחון סוגיות שאם היינו מציגות אותן כפשוטן היה קשה להתמודד איתן
השבמחקנהניתי מאוד לקרוא את הפוסט שלך. באמת יש רגישויות כל כך דקות בין כמה להגיד וכמה לתת לתלמידים למצוא את המקום שלהם בעצמם מתוך ניסיון וטעייה ומתוך גיבוש דעות ויכולת למחשבה עצמאית.
השבמחקאני מרגישה שהיום יש לתלמידים כל כך הרבה מקורות ידע, כל כך הרבה מודלים לחיקוי שהם עוקבים אחריהם ברשתות החברתיות ושותים על מילה שהמודלים האלה כותבים בשקיקה שאני אישית כן בוחרת לספר מה דעתי. ואז לשאול את דעתן - כי אני לא רוצה לכפות עליהן דיעה וכמוך מאוד רוצה שיפתחו מחשבה ביקורתית, אבל זה מאוד קשה כשאין להן מידע מלא על נושאים כמו איך נראה גוף בריא. מצד שני, לפעמים אנחנו כמורים עלולים להיות הקול החזק השפוי היחיד.