האם יש קונפליקט בין חינוך -
פוליטיקה - ערכים - מחול?
בשנת 1998 נקלע
הכוריאוגרף אוהד נהרין ללב הוויכוח בין דתיים לחילונים במופע "פעמוני
יובל". אנשי ציבור דתיים מחו על השימוש בשיר "אחד מי יודע" במקביל
להסרת בגדי הרקדנים והיו אף שהציעו להלביש את הרקדנים ב"גאטקעס". בסופו
של דבר בוטלה הופעת הלהקה במופע לאחר סערה ציבורית גדולה, משבר קואליציוני ועתירות
לבג"ץ.
לפני שנתיים הגיעה
הלהקה של הכוריאוגרף הצרפתי אוליבייה דובואה והציגה את היצירה "טרגדיה",
יצירה שבה הרקדנים מופיעים בעירום מלא. הרקדנים רוקדים בביטחון מלא וללא בושה. בארץ
קיימת עד היום מבוכה סביב נושא העירום ובהרבה מקומות העירום מעורר הסתייגות, בעיקר
בקרב האוכלוסייה המסורתית והדתית.
באופרה הישראלית
החליטו לא לכלול את יצירת המחול "טרגדיה" בעונת המחול, אלא כמופע מתארח.
בשנות ה-70 וה-80 בישראל, לא עשו ספור כל כך גדול מעירום וסקס. בעיתונים היו תמונות של עירום, בעבר בחופים הלכו בעירום וגם בהרבה מהסרטים הישראלים היו עם קטעי עירום. בישראל של היום עירום גורם חוסר נוחות להרבה מהאוכלוסייה.
כיום יש הרבה שימוש בפרובוקציה במופעי המחול. הרבה מהחברים שלי
(ולא רק הדתיים), לא צופים במופעי המחול מכיוון שמרגישים אי נוחות. 30 אחוז
מהאוכלוסייה הם דתיים ולא צופים במופעים בעקבות השימוש בפרובוקציה על הבמה.
ואני שואלת: "מה דעתכם? האם יש צורך לבצע שינוי? האם להמשיך
בדרך הפרובוקטיבית ומי שירצה יצפה ומי שלא, לא? האם בשימוש בפרובוקציה, יש באמת פגיעה
בחלק מהאוכלוסייה?
אשמח לשמוע תגובות בנושא.
אשמח לשמוע תגובות בנושא.
ומי שמתעניין להציץ לתוך
מופע כזה, מוזמן להיכנס ללינק:
https://www.youtube.com/watch?v=ExVllWcM_oY
תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.
השבמחקלא כל כך ברור לי אם הפוסט שלך מתייחס לכלל האוכלוסיה, בוגרים ותלמידים כאחד, או רק לתלמידים. אני חושבת שבמרחב האמנותי חשוב שיהיה מקום למגוון של תפיסות ואמירות חברתיות, פוליטיות שונות, זה בדיוק המרחב של האינדיבידואל לשאול שאלות, להביע מחשבות, להרהר ולערער על התפיסות המקובלות. ואם אין את המרחב הזה, ומנסים להכתיב דרך חשיבה אחת, זה מסוכן.
השבמחקהתפיסה של מה זה ערום שונה בין אנשים, ומה שנתפס כפרובוקטיבי בעיני אחת יחשב כטבעי אצל אחרת. ולשאלתך האם לאפשר לסוג מחול כמו שהצגת להמשיך להופיע על במות התיאטרון, דעתי היא שכן. זהו חופש הביטוי, והוא חשוב כל עוד הוא לא פוגעני או נכפה עליך, ומאפשר לך לבחור אם לצפות בזה או לא.
אם התכוונת לחשיפה של תלמידים למופעים שיש בהם ערום, תשובתי האינטואיטיבית היא שזה גיל מאד מורכב מבחינת גיבוש הזהות המינית, והתפתחות מינית, הייתי נזהרת עם זה, אבל אני לא שוללת לגמרי. אני למשל מעבירה שיעור שעוסק בוידאו דאנס (לתלמידות יא יב), ובאחד הסרטים שאני מראה יש כמה רגעים של ערום, מבחינתי הוא מאד טבעי, וקשור לשפה האמנותית של יוצר הוידאו, ומדובר בתלמידות שאני מכירה ושהשיח בנינו הוא לא של שיעור אחד, ובאמת הרגעים הללו לא נתפסו עד כה כפרובוקטיבים.
לגבי בת שבע, אוהד נהרין ו"אחד מי יודע" בפעמוני היובל, אני חושבת שזה מאד רלוונטי לדיון פה. אני מצרפת לינק לכתבתה המצויינת של גבי אלדור, על האירוע, בגיליון של הרבעון "מחול בישראל", שהוא בעיניי חשוב, ומשקף בין היתר גם את דעתי ותחושותיי אז מהאירוע, כמי שהייתה שם.
http://www.israeldance-diaries.co.il/wp-content/issues/articles/%D7%A8%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%9F%20%D7%9E%D7%97%D7%95%D7%9C%20%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%2013-%20%D7%94%D7%92%D7%95%D7%A3%20%D7%94%D7%96%D7%95%D7%9B%D7%A8%20%D7%91%D7%A2%D7%A7%D7%91%D7%95%D7%AA%20%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A2%20%D7%91%D7%AA%20%D7%A9%D7%91%D7%A2%20%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%A4%D7%A2%20%D7%A4%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%99%20%D7%94%D7%99%D7%95%D7%91%D7%9C%20%D7%9E%D7%90%D7%AA%20%D7%92%D7%91%D7%99%20%D7%90%D7%9C%D7%93%D7%95%D7%A8.pdf
הי אורנית,
השבמחקכוונתי הייתה לכלל האוכלוסייה. אני חושבת שאם אני אדם דתי שמגיע לצפות במופע מחול ומול עיני אני מגלה שהגעתי למופע "עירום" זה בעייתי מאוד. על אחת כמה וכמה לתלמידים..... אני לא אשכח מופע מחול שהמורה שלי הזמינה אותי לצפות בו (היא הייתה הסולנית במופע), אני בסה"כ הייתי ילדה תמימה בת 14, וגיליתי שהיא מופיעה בעירום... בתור התלמידה שלה וגם המעריצה שלה, מאוד התביישתי והתקשיתי להסתכל/ לדבר אתה זמן רב אחרי מצד אחד. מצד שני זה פתח לי קצת את ההבנה ואת הראייה על העולם..... אני סהכ בן אדם מאוד פתוח וליבראלי, אבל אני חושבת שצריך להתחשב בכלל האוכלוסייה.... (:
היי סמדר,
השבמחקהסיפור שתיארת הוא באמת בעייתי, אני חושבת שאם חושפים תלמידי בית ספר למופע שיש בו עירום זה צריך להיות עם תיווך והסבר.
אני לא חושבת שהעלית את השאלות האלה כי את לא פתוחה או בגלל שאת דתייה (אם הבנתי נכון). אגב, גם אני, אישה בוגרת בגילה וחילונית, מצאתי את עצמי בחוויה לא מוצלחת, שהגעתי למופע מחול שהייתה בו עבודה בעירום שלא התאים לי לראות, ומצד שני התנאים הטכניים לא איפשרו לי לקום ולצאת.
אבל אני מפרידה בין הדברים, ועדיין חושבת, שלא לאפשר למופעים כאלה להיות על במות, זה לא נכון. זה מחזיר אותי למה שענת העלתה בהרצאה שהייתה, על עניין החינוך המיני בבתי ספר, והבעייתיות בלהמנע מלהתעסק ולדבר על זה עם תלמידים.
אם מתחשבים בכלל האוכלוסיה, אז יש אוכלוסיה שרואה בעירום חלק טבעי מהחיים, מאמנות. והדיאלוג בשדה האמנותי צריך לאפשר מקום לכולם, שוב כל עוד זה לא פוגעני.
להתחשב בכלל האוכלוסיה, זה בפני עצמו דיון פוליטי עמוק וסבוך. רק לשם דוגמה, האם למשל את היית מוכנה שמדינת ישראל תאסור אכילה ומכירה של בשר, ומוצרים מן החי, כי זה פוגע ברגשותיה של חלק מהאוכלוסיה (שהולך וגדל)?